הסיפור האמיתי מאחורי רמת החסינות IP65 בחיממים באינפרא-אדום
רמת החסינות IP65 אינה “מגן קסום”. בעולם החימום התעשייתי, המים אינם הבעיה היחידה – החום הוא האויב האמיתי.
כאשר יש חיממה בעלת הספק גבוה, הנקודה שבה החוט נכנס למארז הופכת ל”גשר תרמי”. אם החיבור אינו אטום, הבידוד נהרס.
למה החיבורים ה“סטנדרטיים“ כשלים תמיד?
רוב החיממים שניתן למצוא בשוק משתמשים בחומרי סיליקון או גומי רגילים. בהתחלה הם עובדים טוב, אך לאחר זמן מה החומרים האלו נהרסים. הם נסדקים.
כאשר נוצרת סדק קטן, לחות חודרת פנימה. זה גורם להרס הבידוד, ולפני שאתם מבינים זאת, החוט נהרס. אני רואה זאת כל הזמן במערכות זולות, שבהן החוט פשוט נדחף לתוך חור, ומקווים שהכל יעבוד.
כדי לתקן זאת, אנו מעבירים את נקודת החיבור רחוק יותר מהחלק החם ביותר של החיממה. אנו משתמשים בחומרי פלואורוסיליקון או חומרים סיליקוניים איכותיים. זה יוצר חיבור אטום, שלא נהרס לאחר אלף שעות של שימוש.
לעשות זאת נכון לעומת פתרון מהיר
רבים פשוט מוסיפים חומרי חיבור על החיממה, וחושבים שזה יספיק. זו טעות – זה רק גורם לבעיות בעתיד.
אנו עושים זאת בצורה אחרת: אנו יוצרים את נקודת החיבור ישירות בתוך החוט. באמצעות שימוש בחומרים איכותיים, החיבור נהיה חלק בלתי נפרד מהמערכת. זה פתרון מכני, ולא רק שכבה של דבק.
כך נמנעת חדירת לחות פנימה. אם אתם עובדים בסביבה לחה, חיבור לא אטום יגרום להרס החוט מבפנים.
הערה חשובה לגבי ההשלכות
שימוש בחומרי חיבור איכותיים גורם להגדלת הנפח של נקודת החיבור. אי אפשר להכניס את החוטים למקום קטן מבלי לחשוב על זרימת האוויר. אם החוטים נמצאים קרוב מדי זה לזה, נוצר חום רב. אפילו החיבור הטוב ביותר לא יכול להציל את הבידוד שנהרס מהחום. תנו לחוטים מקום לנשום – כך הכל יחזיק מעמד הרבה יותר זמן.